מנחות
Posted
in
by
Tags:
Comments
2 תגובות על “מנחות”
-
עיי׳ בהמצויין לברכות דף כ״ד ע״א – אשתו כגופו
-
עיי׳ יד מלאכי כלל תריח. לקח טוב כלל ה. וראה ג"כ אתוון דאורייתא כלל יב.
לכאורה הסברא תמוהה: הרי עניני הקדש חמורים ומדוייקים יותר מאשר עניני חולין. ואיך יתכן שבעניני חולין מספיקה פעם אחת ללמדנו שהדבר לעיכובא, ודוקא בהקדש העיכוב הוא רק כאשר "הכתוב שנה עליו"?
אלא, כללות ענין ה"הקדש" הוא נטילת דבר גשמי, שמצד עצמו הוא חולין וגשמיות, והפיכתו לדבר קדוש. וענין זה הוא למעלה מדרך הטבע: מצד הבריאה עצמה 'גשמיות' ו'רוחניות' הם שני דברים נפרדים שאין ביניהם קשר – וכדי להפוך 'גשמיות' לדבר בעל קדושה 'רוחנית', הרי זה רק על ידי נתינת כח מיוחדת מהקב"ה.
כיון שכן מובן, שבעצם פעולת האדם בענינים של 'הקדש' אינה נוגעת כל כך. הרי הפיכת הדבר הגשמי לדבר קדוש אינה בכחו של האדם, זו היא פעולה על טבעית שבאה דוקא בכחו המיוחד של הקב"ה – והסברא נותנת, איפוא, שפעולתו של האדם בענין זה היא דבר טפל וחסר ערך.
ולפי זה: עצם הציווי על האדם לפעול פעולה מסויימת בקשר להקדש – עדיין אינו מלמד שפעולה זו מעכבת היא, ובלעדיה לא יחול ההקדש. שהרי בלאו הכי ההקדש אינו בא בזכות עשייתו של האדם המוגבל, אלא מצד הכח המיוחד שלמעלה, והוא בוודאי 'יכול להסתדר' גם בלי פעולת האדם!
וכאשר באים לחדש שהקדושה כן תלויה במעשה האדם ואינה חלה בלעדיו הרי זה דוקא על ידי הדגשה כפולה, "שנה עליו הכתוב", שדוקא אז יודעים שפעולת האדם בענין זה היא אכן "לעכב".
כתיבת תגובה